איך נולד לו סרט?

לאחר מעשה’ זה קצת כמו שנולד תינוק, אתה מסתכל עליו מלא פליאה והודי’ה ומרגיש בעיקר את הנס שבדבר.
כך גם אני מרגישה, הודי’ה עצומה לקב”ה שנתן לי את הזכות וההנאה לקחת חלק ביצירה הזו.

לפני יותר מ-20 שנה בעת עבודה על סרט שהיה מאתגר עבורי, פגשתי במעלית את רם לוי שהיה אחד המורים האהובים עלי בחוג לקולנוע, ושאלתי אותו בתסכול: “למה אנחנו בכלל עושים את זה?” והוא ענה תשובה שנחרטה במוחי ומובילה אותי עד היום :“זה מאד פשוט” הוא אמר: “למסור משהו מהנשמה שלך לנשמה של מישהו אחר“.

אז בורא עולם נתן לי את האהבה והצורך ליצור ועם זה יצאתי למסע הזה.

למה בחרתי דוקא ב”ציון” של רשב”י?

לפני כ14 שנה עברתי לגור בסמוך לקבר רבי שמעון בר יוחאי. מאז ועד היום,  אני מתבוננת בהתפעלות על המקום המיוחד והציורי הזה ותמיד היה לי ברור שחייבים לעשות עליו סרט.
קודם כל  כי יש למקום הזה מסר חשוב, ובנוסף, הוא גם מצטלם נהדר מבחינה קולנועית: מגיעים לשם טיפוסים מדהימים ,ובכל רגע נתון מתרחשות שם “סצנות” מרגשות.

באופן אישי אני מאד מחוברת למקום הזה ולרבי שמעון.
אני לגמרי מזדהה עם כל  מה שכל אחת מהדמויות בסרט אומרת עליו.

“עבורי רבי שמעון הוא ידיד נפש אמיתי.”

תהליך היצירה:

אחד המשפטים המשמעותיים שמיוחסים לרשב”י וגם מופיע בסרט הוא:
“אנן בחביבותא תליא”    (אנחנו תלויים באהבה שיש ביננו…)
זה גם מה שיפה ואני כ”כ אוהבת ביצירה קולנועית:זו לא יצירה של אדם אחד אלא יצירה שתלויה בהמון אנשים, בחיבור ובאהבה שמתרחשים  בכל שלב ושלב בדרך….

ובאמת זכיתי לשיתוף פעולה מדהים עם הרבה אנשים במסע הזה.

היה מדהים להתבונן “מבחוץ” על עשיית הסרט  ולראות איך הוא מתקדם שלב אחרי שלב בכל פעם בעזרת אדם אחר, שלקח חלק ביצירה והאמת, אי אפשר היה בלעדיו.

אוסיף עוד שהסרט הזה היה מלווה בהרבה מאד תפילות:

• ראשית, שלא תצא תקלה תחת ידי. כיון שאל המקום הזה צריך לגשת “בחרדת קודש.”  (כדי להבין קצת על העוצמה הרוחנית של קבר הרשב”י, נספר על “אור החיים” הקדוש שכשהגיע למרגלות הר מירון הוא זחל על ארבע בעלותו את ההר, מקדושת המקום.)
• שנית, שבאמת אזכה לממש את אותו רצון טהור ופנימי : למסור משהו מהנשמה שלי, ולא להתבלבל מעוד הרבה רצונות שמעורבבים איתו.

והרצון הכי טהור של הנשמה, של כל אחד מאיתנו הוא באמת לעשות נחת רוח לה’. לאבא שלנו, שעמוק בתוך הלב אנו יודעים כמה הוא אוהב אותנו (“אהבת עולם אהבתנו”) ומתוך כך, קיימת גם בתוכנו אהבה עצומה אליו, ורצון לשמח אותו.

שמתחבר למטרה של הסרט הזה מבחינתי :

כי אין דבר שיותר משמח אבא מלראות את הילדים שלו בשלום ואהבה אחד עם השני.  כך באמת כתוב בתנא דבי אליהו: “ אמר להם הקב”ה לישראל: בני אהובי כלום חסרתי דבר שאבקש מכם? ומה אני מבקש מכם אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה ותהיו יראים זה מזה”

זה בדיוק המסר העיקרי מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, והדבר שמרגישים מאד חזק במקום הזה- אחדות ואהבה.

בפרט ביום ל”ג בעומר, יום שמפסיק את דיני האבלות הנהוגים בזמן ספירת העומר, מנהגי אבלות, שנקבעו לאחר ש-24000 אלף מתלמידיו של רבי עקיבא (רבו של רשב”י) נפטרו כיון שהיתה חסרה בינהם אהבה ואחדות.

רבי שמעון בר יוחאי, היה הנבחר מבין חמשת התלמידים שהמשיכו את דרכו של רבי עקיבא, ולמעשה מסמל את תיקון העניין הזה של אהבת חינם.
לכן, מבחינה רוחנית, דווקא יום ההילולה שלו, יום ל”ג בעומר הוא היום שמפסיק את אותם  דיני אבלות.

כל מהותו ותורתו של רשב”י מלמדות אותנו על החוויה של האחדות, על המקום שנקרא “כלל ישראל” ועל כך שכולנו בעצם נשמה אחת.

השאלה היחידה היא איך אני בוחר לראות את המציאות?
המהות הזו אפילו נרמזת בשמו: “שמעון” משמעותו “אסיפה”. נאמר שהתיקון האחרון לפני הגאולה זה “האספו”, “תתאספו” ביחד.

הקלקול היה “אנא אמלוך” כל אחד לבד, האחדות מביאה כח רוחני.

מהי אחדות?
לקבל כל אחד, לחשוב שכולם גדולים ושיש מה ללמוד מכל אחד- זה סוד החיבור.
בסופו של דבר זו היתה המטרה העיקרית שלי בסרט לעורר את הנקודה הזו בלב כולנו.
אני מתפללת שה’ יצליח דרכנו ,ונזכה, כולנו לקבל השראה מרבי שמעון בר יוחאי, ונראה בעין טובה כל אדם ונזכה ולהיות חדורים באהבת ישראל.